<h1>ספר התרומות שער מ"ט חלק ז'</h1>
<h2>דף מו.</h2>
והיכא שתפס מחברו כליו בפני עדים ויש מחלוקת עליו משניהם שהתופס אומר אתפסנו בחובי שאתה חייב לי ובעל הכלי אומר איני חייב לך כלום והכלי גזול הוא בידך, אימתי נאמן התופס לומר בחוב שאתה חייב לי אני תופסו. וזה נחלק לענינים רבים וכמו שחלקן בשערים שחבר הרי"ף ז"ל בפרק כל הנשבעין [שבועות מ"ו ע"א] על משנת הנגזל כיצד, כי בכל מקום שאינו נאמן בתפיסתו לומר לקוח הוא כך אינו נאמן לומר בחובי אני תופסו. ומהם כללתי דרכים אלו. דע כי החוטף בפני עדים כלי מתחת ידי חברו וטען תפסתיו ובחובי תפסתיו, ובעל הכלי אינו מודה לו בכך, הרי אין תפיסתו כלום, ונסכא דרבי אבא [ב"ב ל"ג ע"ב] מוכח כן דקאמר לישלם ליכא תרי סהדי, אלמא דאי איכא תרי סהדי אי אמר דדידיה חטף לא מהימן אלא מחזיר לו כליו וחוזר ותובע התופס בעל הכלי מה שטוען ממנו והדין ביניהם. וכן אם חטפן בעד אחד ואמר אין חטפי ובחובי חטפי ה"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומחזיר הכלי וחוזר הדין ביניהם כעובדא דנסכא. וכן אם אמר בפני עדים הריני נכנס לביתו של פלוני למשכנו על חוב שיש לי עליו, ונמצא שהוא כגזלן כיון שנכנס לתוכו, שנאמר בחוץ תעמוד, ובפני אותן עדים נכנס לבית וראוהו בשעת כניסתו שלא היו כלים תחת כנפיו וראוהו שיצא וכלים תחת כנפיו והוליכן לביתו, ותבעו בעל הבית בהן ואמר לו תן לי כלי שנטלת, והוא אומר באמת נטלתי כך וכך כלים ובמשכון חובי תפסתים, הרי זה מחזירן לבעל הבית, כדאיתא בשבועות [מ"ד ע"ב], שתקנת חכמים היא שהנגזל ישבע ויטול. וכן אם טוען הגזלן שנכנס ולא נטל כלום או שטען לא נטלתי אלא כלי אחד והנגזל טוען שנים היו, כיון שהעדים מעידים עליו שנטל ואנן סהדי דכל מאי דאיתיה ברשותיה דאיניש דיליה הוא, ונמצא שהוא גזלן, ולפיכך כיון שאין כאן טענת מגו לא מהימנינן ליה, ותקנו שישבע הנגזל שאין לו חוב עליו ושנטל ממנו כך וכך ומחזיר לו את כליו. וכתב הר"מ ז"ל [גזלה פ"ד ה"ג] בד"א בטוענו בדבר שהוא אמוד בו או שאמוד שמפקידין אצלו ובדברים שאיפשר שינטלו תחת כנפיו כמו שהעידו, [ע"כ]. ולמטה נפרש אם יצטרך ראיה בזה שחטף בפני עדים אם לאו.
